פסק-דין בתיק ע"א 5214/05

           ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת ח' הורוביץ) מיום 24.5.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 18808/01.

1.        כנגד המערערת הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בחיפה, שעניינה תשלום חוב שנוצר בחשבונה אצל המשיב. בקשה להתגונן נתקבלה, והתיק הועבר לשמיעת הוכחות. לטענת המערערת, כל הגנתה נסמכת על עדות בעלה לשעבר, ומשלא הופיע הוא למתן עדות, ביקשה היא את דחיית מועד הדיון והוצאת צו הבאה. בית המשפט דחה את הבקשה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה נתקבלה בחלקה (ביום 26.1.05), במובן זה שמועד הדיון נדחה מבלי שיוצא צו הבאה. ברם, ניסיונות המערערת לאתר את בעלה לשעבר לא צלחו, ועל כן ביקשה היא לדחות את הדיון פעם נוספת וחזרה על בקשתה להוציא צו הבאה. בית המשפט דחה (ביום 8.5.05) את בקשתה. בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד החלטה זו נדחתה אף היא (ביום 11.5.05), תוך שצוין כי המערערת תוכל לבקש צו הבאה בדיון בבית משפט השלום. ואכן, עם פתיחת הדיון (ביום 24.5.05) ביקשה המערערת בשלישית לדחות את מועדו, וחזרה פעם נוספת על בקשתה להוצאת צו הבאה. לטענתה, בעלה לשעבר נמלט מן הארץ, ובהעדרו לא תוכל להוכיח הגנתה. בית המשפט דחה את בקשתה. בהחלטתו ציין כי ההזמנה שהוצאה לבעלה לשעבר של המערערת נשלחה לכתובתו הנכונה, ומשנמסר כי ממילא אינו מתגורר שם הרי שאין טעם בהוצאת צו הבאה. עם זאת, בית המשפט נתן למערערת ארכה להבאתו עד ליום 5.9.05.

2.        אחר מתן החלטה זו, הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתה, החלטתו סותרת את האמור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי מסירת ההזמנה הייתה כדין, ושלא ניתן יהיה לקיים את הדיון בהעדר התייצבותו של בעלה לשעבר של המערערת. עוד היא טענה, כי בית המשפט ציין שסיכויי ההגנה קלושים והמליץ בפניהם על ניהול משא ומתן. לשיטתה, דחיית בקשותיה לדחיית מועד הדיון ולהוצאת צו הבאה, והמלצת בית המשפט לפיה עדיף לסיים את העניין בפשרה, מקימות חשש ממשי למשוא פנים ופוגעות בזכותה להתגונן.

3.        בית המשפט דחה על אתר את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב, כי לא ראה טעם בהוצאת צו הבאה, כאשר לדברי המערערת בעלה לשעבר נמלט מן הארץ. כמו כן אין כל פסול בניסיון להביא את הצדדים לידי פשרה שתייתר שמיעת הוכחות בתיק. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזרת המערערת על טענותיה, ומבקשת שאורה על הפסקת הדיון בבית משפט השלום עד למתן החלטה בערעורה.

4.        דין הערעור להידחות. השתלשלות האירועים והחלטות בית המשפט אינן מגלות כל עילה לפסילת בית המשפט ואין בהן משום חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק את אותה פסילה (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). החלטות בית המשפט הן דיוניות באופיין. נפסק לא אחת, כי הדרך להתמודד עם החלטות מעין אלה היא על-ידי הגשת ערעור, בהתאם לסדרי הדין, ולא על-ידי הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ע"א 5792/02 גרבש נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם); ע"א 452/05 קלו נ' בנק דיסקונט לישראל (לא פורסם)). שכן, גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); ע"א 7570/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)).

5.        דין דומה יש לייעד לטענת המערערת בדבר ניסיון בית המשפט לקדם פשרה בתיק. העובדה כי בית המשפט ניסה להגיע להסכמה על-מנת שניתן יהיה להביא את הדיון לסיומו, אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת באותו עניין (ע"א 7265/98 חליחל נ' ברסקי, פ"ד נב(5) 477, 479; ע"א 4123/05 אגבאריה נ' חמזה (לא פורסם)). קל וחומר כאשר מועד העלאת ההצעה קודם לשמיעת ההוכחות (ע"א 5692/04 מוסך המרכבה (חולון 1992) נ' אלינובק(לא פורסם)). בית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי (ע"א 4609/04 עיריית נצרת עילית נ' א.ר.א.ב. בונוס (לא פורסם)). אף אם בית המשפט הביע דעה אודות ההליך שבפניו, הרי שדעה זו הובעה בשלב מוקדם של ההליך, לפני שמיעת טיעוני הצדדים, ואין בה כדי להעיד כי "ננעל" ליבו (ע"א 15/02 קוזטשי נ' א.ש. פסיפס (לא פורסם); ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים נ' רונן, פ"ד נב(1) 90, 96).

           אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא מתייתרת בקשת המערערת להפסקת הדיון בבית משפט השלום והיא נדחית בזאת. המערערת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ב' בסיון התשס"ה (9.6.2005).

                                                                                          ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: